|
| נובמבר 2006 - דן חלוץ | |
|
בני דורי שגדלו והתחנכו בארץ מתקשים מאוד לזרוק מרה בטייסים כמו הרמטכ"ל דן חלוץ, איש שצבר יותר מארבעים אלפים שעות טיסה, הפיל מטוסי אויב ותרם רבות לחיזוקו של חיל האוויר. הסיסמה "הטובים לטייס", פרי מוחו הקופירייטרי של מפקד חיל האוויר לשעבר עזר וייצמן, עוררה פעם חיוך אוהד בקרבנו, אבל בעצם נלקחה די ברצינות. היא הייתה חלק בלתי-נפרד מהאתוס הציוני הדומיננטי של דור המדינה, של צעירים שגדלו על המיתוסים של תש"ח וחשו שהם החמיצו חוויה אדירה בכך שלא נעקדו על המזבח ולא נחשבים למחלק ממגש הכסף האלתרמני.
הבן-גוריוניזם ראה בהקרבה של הדור הצעיר דבר מובן מאליו, שלא לדבר על גירוש ערבים או הריגתם כאמצעי לטרנספר הגדול של 1948-49. את המצפון הם הרגיעו בדיבורים על "טוהר הנשק", וזה איפשר להם לשאוב כוח אדם נלהב ומסור מתנועות הנוער ומבתי החינוך של זרם העובדים. בשיעורים ובפעולות דיברו על אחות עמים, אבל למעשה חישלו דור לוחמים שהקים בדמו את המדינה אבל גם חולל את הנכבה.
חלוץ, שנולד בשנה בה הוקמה המדינה, שייך לדור שלי, שאימץ את הערכים הבן-גוריוניסטיים אבל השתחרר בהדרגה מיפהפיות הנפש ומכל יומרה אינטרנציונליסטית. עד שהגיע לכהונת הרמטכ"ל בשנת 2005 , כטייס חיל האוויר הראשון שזכה לפקד על הצבא, הוא היה חלק מההתברגנות שפקדה את רוב בני דורו. הערכים השוויוניים נמחקו, וישראל הפכה לחלק מהימין העולמי התומך בשמרנות, לאומנות וניאו-ליברליזם קיצוני. וייצמן, הפטרון האולטימטיבי של אנשים כמו חלוץ, השתייך גם לאגף הניצי של התומכים בהלהטת המלחמה הקרה לא רק נגד הגוש הסובייטי אלא גם נגד מדינות העולם השלישי, הטיף לאמריקאים על יוניותם הייתרה בנושאים האלה, והיה ממחשלי הברית בין ישראל לבין שלטון הגזעני בדרום אפריקה. לפי מקורות זרים שהתבטאו בתקשורת העולמית, וייצמן כשר ביטחון היה מיוזמי הניסוי הגרעיני המשותף של ישראל וממשלת האפרטהייד בדרום האוקיאנוס השקט בספטמבר 1978 . חלוץ, הטוב לטייס, ירש את היחס המתנשא כלפי ערבים, ודיבוריו השחצניים על רצח אזרחים על ידי טייסיו כבר הופנמו על ידי דור חדש של חיילים מורעלים תרתי-משמע.
כאחראי על חיסולים ממוקדים בלא משפט, כלומר מעשי רצח פשוטו כמשמעו, הפך חלוץ לפושע מלחמה בעיני העולם הנאור. האיש שהגדיר את החוויה של הפצצת אזרחים כמכה קלה במטוס (2004 ) מגלם כיום קבל עולם את השחצנות הישראלית הבוטה ואת היחס הבלתי-אנושי הקולקטיבי שלנו לחיי אדם, בעיקר אם מדובר בפלסטינים או בערבים בכלל. פשעי המלחמה של אנשיו ברצועת עזה ואחר כך גם בלבנון לא מנעו אלא זירזו את מינויו למפקד הראשי של צה"ל. אם 16 אזרחים חפים-מפשע נרצחו תוך כדי "חיסולו" של מנהיג בחמאס וחלוץ מודה בגלוי שזה לא מזיז לו ושהטייסים האחראים לזוועה ראויים לכל שבח, אז אין טעם לתקוף רק אותו. חלוץ פועל כשליחו של דור שלם של פוליטיקאים, אנשי תקשורת, ואפילו אנשי עסקים שמבקשים לשמר את הסדר החברתי ואת סדר היום הלאומי הקיימים. הוא פשוט הקצין את הדברים בהתבטאויותיו השחצניות והמטופשות, אבל לא המציא אותם. מי שמינה אותו לתפקיד הרמטכ"ל יצא אולי מדעתו, אבל קשה לאבחן מטורפים בזירה הסובלת ממילא מטירוף מערכות. אביגדור ליברמן בממשלה ודן חלוץ בצבא מסמלים את מות הצביעות הציונית. בועז עברון חשש תמיד שברוטאליות איומה תחליף את הצביעות ותהיה גרועה ממנה מהרבה. הוא, כמובן, צדק לחלוטין.
חלוץ נכשל בניהול מלחמת לבנון השנייה, ולכן ירדה קרנו בציבור. הביקורת נגדו בציבור הקונפורמיסטי איננה מוסרית או אפילו רעיונית; הבעיה של הממסד ושל הכתבים הצבאיים המשרתים אותו איננה קשורה כלל בנושאים האלה. רק תיפקודו הלקוי של הצבא תחת חלוץ מעסיק אותם. אבל לדעתי יש קשר עמוק בין הידרדרות החברה הישראלית וצביונה הסוטה כספרטה הדוניסטית, לבין דעיכתו של חלוץ כאדם וכמצביא. הציבור ציפה ממנו להרואיזם דה-לוקס, ניצחונות קלים וחלקים ממעוף הציפור, להמשך החיסולים הרצחניים מבלי לשלם עליהם מחיר כלשהו. חלוץ עצמו טיפח את האשליה הזאת, וכך הפך לקורבנה הבולט ביותר אחרי המלחמה. הממסד הישראלי מורכב כיום מאנשים החושבים כמו סנאטורים מאלבמה. חלוץ, כמו קצינים רבים מדורו, בעיקר בחיל האוויר, סבור שאין ממש בנתונים גיאוגרפיים, פוליטיים וכלכליים ושניתן לפתור בעיות קשות בתוך דקות ספורות. לכן איננו מסוגל להפנים את העובדה שאנחנו לא מעצמה גדולה אלא רק שליחה נחותת דרגה של ארצות-הברית. דווקא האיש שהמריא פיזית לגבהים שרובנו לא זכו להכיר דבוק עתה לתחתית החבית גם בעיני פרשני המסד וגם בעיני הישראלים שעדיין מטפחים ערכים מוסריים, מאמינים במדיניות של שלום ודוחים את ה"זבנג וגמרנו" שחלוץ שהוא מייצגו האולטימטיבי.
|
|
| חיים ברעם |
|
|
|
|
|
דוד טרטקובר
|
|
|
|
|
כאחראי על חיסולים ממוקדים בלא משפט, כלומר מעשי רצח פשוטו כמשמעו, הפך חלוץ לפושע מלחמה בעיני העולם הנאור...
|
|
|
