|
| מאי 2007 - ציפי לבני - ציפיות | |
|
הרושם החיצוני דווקא מלבב. בהופעותיה הפומביות, שרת החוץ ציפי ליבני נמנעת מגינוני טקס. היא ניצבת בעמידה חיננית, בהטיית ראש קלה ובשער גולש חופשי. דיבורה בלתי-אמצעי, ללא תרגילי רטוריקה. מבטה אף הוא ישיר, מביע יושרה וכנות. ברוח צעירה ובלתי-מכופתרת, היא מקפידה לשמור על כינוי החיבה "ציפי". מהמתבונן בה לא נדרש מאמץ גדול לגלגל אחורה את השנים, ולדמיין אותה כנערה במדי בית"ר, המגינה בלהט על עיקרי אמונתה. חן וקסם. כמו כן אסור להתעלם: היא אישה נאה, שמראהה סחט קריאות התפעלות אפילו מנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, גבר לא ידוע בנטייה להתלהב בקלות.
מעבר להופעה, היא גם משדרת תכנים מבטיחים לכאורה. לבני אמנם חברה בכירה בממשלת אולמרט, אולם היא דואגת להפיץ ברבים את הסתייגויותיה מהקוו השולט בה. סוד גלוי הוא שהיא תמכה במאמץ לקצר את הלחימה במלחמת לבנון השנייה. בהתייחסויותיה לפלסטינים היא נמנעת מהטון המתנשא והמתלהם המאפיין את חבריה בקבינט. לא פעם - ובייחוד בהופיעה במסגרת "צמד הגרציות" עם שרת החוץ של ארה"ב, קונדוליזה רייס - היא נוהגת לדקלם באומץ את אמונתה שלפלסטינים דרוש "אופק מדיני". אמנם היא נמנעת מדיבור יותר מפורש, אבל אמירותיה מתפרשות כגט כריתות סופי לאמונה הז'בוטינסקאית שהיא ינקה בנעוריה, וכמסר מקודד המבטיח לעם הפלסטיני את סיום הכיבוש ועתיד של עצמאות אמת.
רצינות כוונתה של ליבני ללכת בדרך עצמאית ואמיצה קיבלה אישור מהבטחתה שבבוא היום, היא תתמודד על הנהגת מפלגת "קדימה". כוונה זו מקבלת תוספת רצינות בעקבות פרסום מסקנותיה של וועדת וינוגרד, כאשר היא מצטיירת כיריבה רצינית לאולמרט, ואף אמרה לו לפניו כי עליו להתפטר. ואכן, בשאיפתה לכבוש את ההנהגה, היא יכולה לבנות על פופולריות מוכחת בסקרי דעת קהל, על מוניטין של יושר, נקיון כפיים (מצרך נדיר בימינו !) וגוון ליברלי-הומאני בהתבטאויותיה. ושוב: הגורם המיגדרי, ההנחה - סמוייה אך מושרשת היטב בלבבות, לרבות אצל רוב הגברים, אשר ממשיכים להאמין, למרות כל האכזבות מדמויות כמו קתרינה הגדולה, גולדה מאיר ומרגרט תאצ'ר - שאישה-ואם בעמדת הנהגה "חייבת" להיות יותר מתחשבת, יותר הומנית, יותר אנושית ...
בשממה האינטלקטואלית המאפיינת את הפוליטיקה המימסדית, בביצת השחיתות החונקת כל סיכוי למנהיגות ישרה - ליבני עומדת זקופה ונקייה, מקרינה תקווה לדרך שונה, יותר טובה. וכאשר הציבור חש שהוא טובע במים הדלוחים - ציפי לבני מציעה נקודת אחיזה כמעט יחידה. קש להיאחז בו.
אבל הקש נותר קש, גם כאשר הוא מפתה במראהו הרענן. מבט מעבר לרושם החיצוני מגלה את האופי ה"קשי" של ההבטחה הליבנית. לא קשה לגלות שמאחורי החזות המושכת מסתתרת פוליטיקאית אפורה ושגרתית, הדבקה בכל העמדות הבסיסיות של הממסד הפוליטי-צבאי, שהיא חלק אורגני ונאמן בה. (נא לא לשכוח את תפקידה בעבר ב"מוסד", שם היא השתלבה כנראה לא רע בדוקטרינות השולטות ! כמו כן אין להתעלם ממעשיה בתפקידה הקודם כשרת משפטים, כאשר היא קידמה והעבירה חקיקה בעלת אופי גזעני מובהק !) עם כל ההדלפות בדבר עמדותיה העצמאיות כביכול, היא היתה ונשארה חברה נאמנה בקבינט של אולמרט. עם כל מאמציה (אשר, כאמור, זכו לפירסום נאות) לקצר את מלחמת לבנון 2 היא הצביעה בעד פתיחתה ולא הביעה חרטה על כך. הסתייגויותיה לא הניעוה להניח את המפתחות ולצאת באופן גלוי נגד האסון ההוא.
גם בחודשים האחרונים, כאשר היא ראתה כיצד ראש הממשלה מטרפד כל פתיחה לעבר שלום ורגיעה - אם זה מצד סוריה, או הליגה הערבית או ההנהגה הפלסטינית - היא נחפזת ליישר קוו עם ה"בוס". כמוהו היא חוזרת עד לעייפה על הנוסחאות הקשוחות המשמשות ליירוט כל יוזמה. בכך היא נוטלת אחריות כבדה לאסון העתיד לבוא. כפי שמלמד הניסיון - החבלה במאמצי שלום מהווה הקדמה והכנה למלחמה. אם זו אכן תבוא, ליבני תישא חלק נכבד באשמה.
עם קולה הנעים ומבטה התמים, ציפי ליבני איננה אלא עלה תאנה, קישוט נאה על חרטומה של מרכבת המלחמה הנקראת "ממשלת ישראל".
בכך אולי אין חידוש: הדבר נובע גם מתפקידה. מאז שהוקם משרד החוץ, הוא הוכפף לצרכים הפוליטיים-הסברתיים של הממסד המדיני-צבאי, עד שהפך לגירסה משוכללת ומשופצת של דובר צה"ל. משה שרת היה ער לתככים של המימסד הבטחוני והכנותיו למלחמת סיני, אך הוא הוסיף להגן עליו בלהט ובכל כשרונו הגדול. אבא אבן היה משכמו ומעלה מבחינה אינטלקטואלית מחבריו בממשלת גולדה-גלילי-דיין, אך הדבר לא מנע ממנו לשמש נער שליחויות בשירותם, ולהצדיק את איוולת מעשיהם הנפשעים במיטב כישוריו הרטוריים.
גם הגב' ליבני צועדת באותו שביל, כשהיא מציגה כלפי חוץ את הפנים היפות של ממשלה מכוערת.
ולא רק כשפחה נרצעת. אין כל וודאות שהיא תנהג אחרת אם המושכות יימסרו לידיה. מרוב חזרה על העמדות העקרות של ממשלת אולמרט, נראה שהיא הפנימה את מהותן. גם אם יינתן לה החופש לנהל את העניינים כרוחה, לא נזכה לשינוי.
"ציפי" היא אך ציפוי, והצפי ממנה - לא יותר מציפצוף ארוך ....
|
|
| מאת פרץ קדרון |
|
|
|
|
|
|
