| עתירה נגד דן חלוץ | |
|
נוסח העתירה
בבית המשפט העליון בירושלים
בשיבתו כבית משפט גבוה לצדק
1. יואב הס
2. נתן זך
3. סמי מיכאל
4. רונית מטלון
5. עמוס קינן
6. יצחק לאור
7. תנועת "יש גבול"
באמצעות עו"ד אביגדור פלדמן ו/או מיכאל ספרד ו/או אבים יריב ו/או מירי הרט
-- נ ג ד --
1. הפרקליט הצבאי הראשי
2. היועץ המשפטי לממשלה
3. מפקד חיל האויר ? האלוף דן חלוץ
4. מר שאול מופז
5. מר בנימין בן-אליעזר
6. ראש ממשלת ישראל - מר אריאל שרון
באמצעות ב"כ עו"ד מפרקליטות המדינה, משרד המשפטים, רח' סלאח א-דין, ירושלים
עתירה לצו על תנאי
זוהי עתירה לצו על תנאי לפיה מתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיבים לבוא וליתן טעם, באם יחפצו, מדוע לא יבוטלו החלטות המשיבים 1-2 שלא לפתוח בחקירה פלילית שתבחן האם נעברו עבירות פליליות במהלך התכנון והביצוע של החיסול של פעיל החמאס סלאח מוסטפא שחאדה בעיר עזה ביום 22.7.2002, פעולה שבמסגרתה נהרגו 14 בני אדם ועשרות רבות נפצעו.
פצצה בת טון, 14 הרוגים, 150 פצועים, שנת לילה טובה ומכה קלה באוירון.
1. בלילה שבין ה-22 וה-23 ביולי 2002 יצא טייס קרב של חיל האוויר למשימת קרב באחת השכונות היותר צפופות של עזה (ואחת הצפופות בעולם): שכונת אל דרג'. הטייס ריחף מעל לבתיהם הרעועים והדלים של דיירי שכונת אל דרג' ושיגר פצצה שמשקלה 1000 קילוגרם לעבר אחד הבתים, בית בו התגורר יעד הפעולה: איש החמאס סלאח מוסטפא שחאדה.
2. בפעולה זו, כידוע, נהרגו ארבעה-עשר (14) בני אדם ונפצעו למעלה ממאה וחמישים (150) בני אדם נוספים. ההדף הנורא של הפצצה האדירה אשר נשלחה למרכזו של איזור אזרחי צפוף, מוטט לחלוטין בתי-דירות רבים אשר קברו תחת הריסותיהם ילדים ונשים וגברים שכל חטאם בכך שהתגוררו בסמוך לדירת המסתור של סלאח מוסטפא שחאדה.
3. ארבע משפחות חוסלו על-ידי טייס ישראלי אחד:
משפחת מטר איבדה שבעה מחבריה והם: האם אימאן (בת 27), שלושת ילדיה איימן (בת 18), מחמד (בן 4) דליה (בת 5) ועוד שני ילדים דיאנה (בת חודשיים) ואלא (בת 11). כמו-כן נהרגה בהתקפה מרים מטר (בת 69).
משפחת חוויטי איבדה את האם מונה (בת 30) ושניים מילדיה סובחי (בן 4.5) ומחמד (בן 6).
משפחת שווא איבדה את האב מחמד (בן 40)
אישתו וביתו של שחאדה נהרגו אף הן (לילה בת 45 ואימאן בת 15).
4. אמר על כך המשיב מספר 3, מפקד חיל האויר, אלוף דן חלוץ:
"[לטייסים] חבר'ה, תשנו טוב בלילה. גם אני, אגב ישן טוב בלילה.. הביצוע שלכם היה מושלם. מעולה.
..
אני קובע שכל מה שהתרחש טרום הביצוע עומד במבחן המוסרי שלי ומעוגן עמוק בתוך המעטפת.
("יפי נפש, נמאסתם", מוסף הארץ, 23.8.2003; ההדגשה שלנו, מצ"ב ומסומן נספח א')
5. ואם לא די בדברים הללו של המשיב מספר 3, הנה דברים נוספים שאמר באותו ראיון באשר לתחושתו של טייס כשהוא משגר פצצה כשההקשר היא הפעולה המתוארת לעיל:
"[לעיתונאית] אם את בכל זאת מאוד רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה, אז אני אומר לך: אני מרגיש מכה קלה באווירון, כתוצאה משיחרור הפצצה. כעבור שניה זה עובר, וזה הכל. זה מה שאני מרגיש".
(האלוף דן חלוץ, שם; ההדגשה שלנו).
ב. הצדדים לעתירה ורקע עובדתי
6. העותר מספר 1 הינו אזרח המדינה ופעיל בתנועת "יש גבול" היא העותרת מספר 7.
7. העותרים 2-6 הינם משוררים, סופרים ומחזאים ישראלים.
8. העותרת מספר 7 הינה תנועה חוץ-פרלמנטרית אשר חרתה על דיגלה מניעת מותם של חיילי צה"ל שלא למען הגנה על קיומה של מדינת ישראל, מאבק למען השלום, הגברת המודעות לזכות לחופש מצפון של חיילים בסדיר ובמילואים ומניעת פשעי מלחמה.
9. המשיב מספר 1 הינו הפרקליט הצבאי הראשי המופקד, בין היתר, על שלטון החוק בצבא, והמשיב מס' 2 הוא היועץ המשפטי לממשלה שהינו ראש וראשון למערכת אכיפת החוק במדינת ישראל.
10. המשיבים מספר 3-6, מפקד חיל האויר, הרמטכ"ל, שר הבטחון וראש הממשלה בתקופה הרלבנטית לפעולה נשוא עתירה זו, הם אנשים אשר עלולים להפגע מעתירה זו ועל-כן צורפו אליה כמשיבים.
11. כאמור בפתיח לעתירה זו, ביום 22.7.2003, בשעות הלילה המאוחרות, בוצעה תקיפה של בית בשכונת אל-דרג' בעזה במטרה לפגוע בפעיל החמאס סלאח מוסטאפא שחאדה. במהלך תקיפה זו נהרגו כאמור 14 בני אדם מהם בעיקר ילדים ועשרות רבות נפצעו. בתים רבים בסביבת התקיפה נהרסו, חלקם לחלוטין וחלקם באופן חלקי.
12. לצורך ביצוע התקיפה בחרו המתכננים לעשות שימוש בפצצה בת 1000 ק"ג חומר נפץ.
13. כאמור בפתח העתירה, מפקד חיל האויר, המשיב מס' 3, לקח אחריות מלאה על התקיפה האמורה ואין חולק כי חיל האויר ביצע אותה.
14. עוד ידוע לעותרים כי על-פי רוב פעולות של חיסולים (הנקראת בלשון נקייה על-ידי קברניטי המדינה: "סיכול ממוקד"), מקבלת את אישורם של הדרג המדיני, קרי ראש הממשלה ושר הבטחון ? משיבים 5-6.
15. ביום 9.2.03, שיגר העותר מס' 1 מכתב למשיב מס' 1 ובו דרש לדעת האם נפתחה חקירה פלילית ואם לא האם יש כוונה לפתוח כאמור. המכתב מצ"ב ומסומן נספח ב'.
16. ביום 25.2.2002 השיב רע"ן בטחון וקשרי חוץ לעותר כי "לא נמצא מקום להורות על חקירת משטרה צבאית". המכתב מצ"ב ומסומן נספח ג'.
17. ביום 3.3.2003 פנה העותר מספר 1 בשנית למשיב מס' 1 בדרישה לדעת האם על בסיס התחקיר הצבאי (ולא הפלילי) הוא מתכוון להורות על הגשת כתבי אישום או על חקירת מצ"ח, וזאת בעקבות התשובה נספח ב'. הפניה ליועמ"ש מצ"ב ומסומנת נספח ד'.
18. ביום 11.3.2003 נשלחה תשובת הפרקליט הצבאי הראשי בה נאמר כי אין כל כוונה להורות על העמדה לדין של מאן דהוא. תשובת הפצ"ר מצ"ב ומסומנת נספח ה'.
19. ביום 19.3.2003 כתב העותר מספר 1 מכתב למשיב מס' 2 ? היועץ המשפטי לממשלה ? ובו ביקש לדעת האם יש כוונה להעמיד לדין מי משרשרת הפיקוד האחראית לפעולה נשוא עתירה זו. המכתב מצ"ב ומסומן נספח ו'.
20. ביום 6.4.2003 הגיב המשיב מס' 2 למכתב נספח ה' ובתשובתו הבהיר שאין בכוונתו להתערב בהחלטותיו של המשיב מס' 1. מכתבו של היועמ"ש מצ"ב ומסומן נספח ז'.
21. בפועל לא נפתחה חקירה פלילית כלשהי באשר לתקיפה של סאלח שחאדה.
ג. הטיעון המוסרי והערכי
22. החוק הפלילי, מבטא הנחות יסוד המרכיבות את תשתית האמנה החברתית בדבר מותר ואסור, חוקי ובלתי חוקי. מערכת המשפט על אגפיה השונים, דהיינו הפרקליטות, המשטרה, המשטרה הצבאית ובתי המשפט מופקדים על אכיפה שיוויונית, מוסרית והגונה של הנורמות הפליליות:
"המשפט הפלילי נועד לקיים ולשמור על מסגרת ראויה של חיי חברה תקינים, על הסדר הציבורי ועל הערכים והעקרונות עליהם הם מושתתים. ברוב רובם של המקרים, עצם קיומה של המסגרת החברתית, ומהותם של הערכים והעקרונות עליהם היא מושתתת, יש בהם כדי להבטיח שמירה על הוראות המשפט הפלילי. הדבר מובטח גם על ידי הכוח המרתיע של קיום סנקציה הנגזרת מהפרת הוראות המשפט הפלילי. כאשר הפרט מפר לכאורה את הוראות המשפט הפלילי נוצר קונפליקט בינו לבין החברה המאורגנת, אשר מסגרתה היא המדינה. מורגש הצורך להוציא את הפוטנציאל ההרתעתי-שלטוני מהכוח אל הפועל, וזאת:
"כדי להגן על הערך החברתי הנתון בסכנה על ידי הישנות העבירה, על ידי העבריין בפועל ועל ידי העבריינים האחרים בכוח שזקוקים בנוסף להתראה הכלולה באיסור החוק, גם להתראה קונקרטית יותר, הטמונה בעונש, שהוטל על העבריין, שהפר בפועל את האיסור" ( ש.ז. פלר, יסודות בדיני עונשין, חלק א', 1984 בעמ' 108)"
(בג"צ 935/89 - אורי גנור ו-2 אח' נ' היועץ המשפטי לממשלה . פ"ד מד(2), 485 ,עמ' 505-506.
23. היות שכך, פעולה או הימנעות מפעולה של המערכת המשפטית מעבירה מסר חברתי האומר פעולה פלונית היא חוקית, מותרת ובמקרה דנן אף אינה מצדיקה חקירה כלשהי:
"הבנקאים חבים חוב לחברה ולשלטון החוק על עצם המעשה הפלילי המיוחס להם. חוב זה טרם נפרע. קיים עניין ציבורי עמוק בהעמדתם לדין, בעיקר למען ידעו ויראו, ולמען לא תחזור התופעה שנית. הליך שיפוטי מוסמך, הקובע את העובדות, והמטיל אחריות פלילית, מעמיד על כנן את נורמות ההתנהגות הראויות, ונותן ביטוי לאינטרס הציבורי שבמיצוי האחריות המשפטית מזה וההרתעה של עבריינים פוטנציאליים מזה. אי העמדה לדין של הבנקאים בנסיבות כפי שנתגלו בפרשה שלפנינו, והסתפקות בסנקציה הציבורית מינהלית, אין בה אותו מיצוי דין המתבקש כלפי חשודים שהגדילו להזיק לחברה, ואין בה אותו אפקט מרתיע שהוא חיוני להמשך תיפקודה של החברה. נהפוך הוא, יש בה, בהסתפקות זו, משום הזמנה לעבריינים פוטנציאלים ליטול את הסיכון בעתיד.
(שם, עמ' 517-18; ההדגשה שלנו)
24. מעבר לסכנות של העברת מסר מזכך, מנקה מכל רבב, שיש בהחלטה שלא להעמיד לדין (ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בהחלטה שלא לחקור), אי-אכיפה או אכיפה בלתי שוויונית נושאת בקירבה גרעין של פורענות קשה נוסף לתקינות החברה:
"אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא, בדרך כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני, ולא לאכוף את החוק כנגד פלמוני, על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין, או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות פוליטית כנגד פלוני. די בכך ששיקול כזה, גם אם אינו שיקול יחיד, הוא השיקול המכריע (דומיננטי) בקבלת החלטה לאכוף את החוק. אכיפה כזאת נוגדת באופן חריף את העיקרון של שוויון בפני החוק במובן הבסיסי של עיקרון זה. היא הרסנית לשלטון החוק; היא מקוממת מבחינת הצדק; היא מסכנת את מערכת המשפט. הסמכות להגיש אישום פלילי היא סמכות חשובה וקשה. היא יכולה לחרוץ גורל אדם. כך גם הסמכות לאכוף חוק בדרך אחרת, כגון, הסמכות לעצור אדם או הסמכות להחרים רכוש. היא חייבת להיות מופעלת באופן ענייני, שוויוני וסביר. דברים שאמר Davis על ארה"ב (שם, בעמ' 169), יש לומר גם על ישראל:
"The ideal engraved on the Supreme Court building - 'equal justice under law' - should apply not only to the Supreme Court and to other courts and tribunals but also to decisions made by agencies and officers that initiate or prosecute".
(בג"ץ 6396/96 - סימונה זקין ו-2 אח' נ' ראש עיריית באר-שבע . פ"ד נג(3), 289 ,עמ' 306-307)
אכן, אכיפה בררנית של החוק היא פסולה ויוצרת תחושה של שרירות שהיא "אויבת שלטון החוק" (דבריו של כב' השופט חשין בע"פ 3520/91 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (1) 441, עמ' 456).
וראו גם:
"בהפעילו את שיקול דעתו, חייב תובע לפעול מתוך שוויון וללא הפליה. שוויון הוא ערך יסודי לכל חברה דמוקרטית, "אשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות, להמחישו" (הנשיא אגרנט בד"נ 10/69 ברונובסקי נ. הרבנים הראשיים לישראל, פ"ד כה (7 (1)...
טעמים אלה תופסים, וביתר שאת, לעניין הפעלת כוחו של התובע להגיש אישום פלילי. הפעלה ראויה של ההליך הפלילי מבוססת על אמון הציבור ברשויות התביעה, ואמונה כי הם מקבלים החלטותיהם מתוך שוויון. הגשת אישומים בדרך מפלה פוגעת באמון הציבור ברשויות התביעה. פגיעה זו, קשה היא למשטר הדמוקרטי. קושי זה הוא משולש: ראשית, שימוש מפלה בכוח התביעה פוגע בהנחות שביסוד הענקת שיקול דעת לתובע; שנית, הפליה בהגשת אישומים פוגעת באמון שהציבור רוחש לרשויות התביעה בפרט ולרשויות שלטון בכלל, ובכך מכרסמת בעבותות המקשרים את בני החברה; שלישית, הפעלה לא שוויונית של כוח התביעה פוגע בכוח המרתיע של המשפט הפלילי. שיקולים אלה סוכמו יפה בהנחיית היועץ המשפטי (מס' 50.050 מיום 1.1.1972 שהובאה בהסכמה על ידי השופט בייסקי בבג"צ 425/89 צופאן נ. הפרקליט הצבאי הראשי (טרם פורסם)):
(בג"צ גנור המוזכר לעיל, עמ' 511-512)
25. בענייננו, החלטות המשיבים 1-2 נפסדות הן משתי הסיבות המוזכרות: גם המסר הקשה כי אין עניין ציבורי בחקירה של פעולה שבמסגרתה נהרגו ילדים ונשים וגברים על לא עוול בכפם, וגם האכיפה הבררנית של הרשויות, אותן רשויות החוקרות ותובעות ללא לאות כאשר הקורבנות הם ישראלים.
26. ציטטנו לעיל את דברי מפקד חיל האוויר. מלבד השחיתות המוסרית ודברי הרהב המבטאים זלזול קיצוני בחיי אדם, הרי שיש בהם משום סטירת לחי למערכת המשפט, של מי שחש כי חסין הוא מפני כל הליכים משפטיים וכי לא יתבע לתת דין וחשבון על התנהגות שהביאה בזדון או ברשלנות למוות של רבים, לפציעת רבים אחרים, לנזקי רכוש, לחרדה ולאימה שלא ימושו מתודעתם של אלה שהיו קורבנות תקיפה אווירית זו. דבריו של המשיב מס' 3, עליהם יתן הוא את הדין בהיסטוריה ובאופן שבו הוא יזכר, מעלים שאלות משפטיות קשות בדבר קיומה של מחשבה פלילית, בדבר ידיעה ומודעות מלאה לתוצאות הבלתי נסלחות של הפעולה עליה הורה ולהחלטה על הוצאתה לפועל לה היה לכל הפחות שותף.
27. יתירה על כך מפקד חיל האוויר, מהווה דמות לחיקוי, לוחם נערץ, מנהיג של יחידה צבאית מן המבוחרות. דבריו המקוממים, התחמקותו מכל חקירה ובירור מעבירים מסר לכל שדרות הצבא והם, כי אין מי שיתבע את דמם של החפים מפשע, כי הרצועה הותרה, החרב יצאה מנדנה וניתן כח למשחית להשחית ואין מי שיתבע דין וחשבון.
28. עתירה זו מבקשת את המינימום ההכרחי במשטר של שלטון חוק שאיננו חוק הג'ונגל, כי חיי אדם הם הערך המקודש ביותר, כי דיני המלחמה והדין הפלילי אינם מתירים הריגתם של חפים משפט, לא בדם קר, לא בזדון ואף לא ברשלנות. לא יעלה על הדעת כי אירוע שבו נהרגו (או נרצחו) 14 בני אדם אשר לגבי 13 מהם אין כל טענה כי הם אשמים בדבר מה, אירוע שבו נפצעו כ-150 בני אדם, אירוע שבו מאות איבדו את ביתם ורכושם ? לא ייחקר על ידי רשות מוסמכת, כי יסתיים בהתנצלות פתטית, לא תיעשה מלאכה רצינית של איסוף עובדות והסקת מסקנות משפטיות בדרך של כתב אישום, לא יתקיים משפט שבו תאמר את דברה הרשות היחידה המוסמכת לקבוע מה חוקי ומה פסול ואסור הוא בית המשפט.
29. פשיטא שכאשר חייל פולט כדור במהלך אימון או כאשר ציוד צבאי נגנב, מורה המפקד הצבאי, פרקליט צבאי או בעל סמכות אחרת בצבא על חקירה עובדתית מלאה שבסיומה תיפול החלטה מבוררת ועניינית המיוסדת על בחינת כל העובדות האם להעמיד לדין את החייל שהרג בשוגג את חברו, האם לא כך ייעשה כאשר קיפדו את חייהם 15 אנשים, פלסטינאיים, קשי יום, ומרי חיים, שמותם ישאר כטפיחה קלה בבטן המטוס.
30. פעם (ולא כל-כך רחוק ? באינתיפאדה הראשונה) צה"ל התהדר בכך שכל אימת שאדם נהרג במהלך פעילות צבאית ? נפתחת חקירת מצ"ח (ראו ספרו של הפצ"ר לשעבר, אמנון סטרשנוב, צדק תחת אש, עמ' 139). פעם שלטה הדיעה כי:
"מותו של ילד קטן הינו מעשה בל יסלח ובל יכופר ואין כל חשיבות על מי מוטלת האחריות למוות ולפיתחו של מי רובצת חטאת איום זה... דרשתי איפוא ממצ"ח להעמיק את החקירה בנושא כאוב זה"
(א. סטרשנוב, צדק תחת אש, עמ' 166-167)
31. היום הפרקליט הצבאי הראשי ועימו היועץ המשפטי לממשלה מסרבים להורות על פתיחה בחקירה גם כאשר נהרגים עשרות וגם כשבינהם 8 קטינים.
32. ועל אחת כמה וכמה שכך יש לנהוג כאשר שורת הגופות המוטלת לפניינו איננה מעירנו או מארצנו אלא פלסטינאים ולגביהם חייבים אנו לדרוש ולברר:
"כי-ימצא חלל באדמה אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה נפל בשדה לא נודע מי הכהו. ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל.
...
וכל זקני העיר ההוא הקרובים אל-החלל ירחצו את ידיהם על-העגלה הערופה בנחל. וענו ואמרו ידינו לא שפכה את-הדם הזה ועינינו לא ראו"
(דברים, פרק כא, פסוקים א-ב, ו-ז)
33. על-כן, המבוקש בעתירה זו הוא המינימום שבמינימום. לפתוח בחקירה. לבדוק אם ידעו והחליטו מי שהחליטו על התקיפה הזו כי היא תגבה חיי אדם. אם היו צריכים לדעת. אם אכן, כפי שעולה מדברי המשיב 3 ? היתה התעלמות מוחלטת מחיי אדם, אדישות, קלות דעת. ואולי אפילו כוונה תחילה:
האם היה לגיטימי לפגוע בו גם אם בסביבתו היו עוד אנשים? תשובתי היא 'כן'. כמה? לא יודע ולא מוכן לנקוב במספר... אבל מי שיוצא לרצוח ילדים בישראל צריך לקחת בחשבון שבסביבתו ילדים עלולים להיהרג."
(מתוך נספח א', ראיון שנערך עם מפקד חיל האויר; ההדגשה שלנו)
ג. החובה לחקור - הטיעון המשפטי
4. חובתה של רשות חוקרת לפתוח בחקירה כל אימת שעולה חשד לביצוע עבירה קבועה הן בחוק סדר הדין הפלילי והן בחוק השיפוט הצבאי:
נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על-פי תלונה ואם בדרך אחרת, תפתח בחקירה..
(חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב ? 1982, סעיף 59)
225. תלונה
מפקד היודע, או שיש לו יסוד להניח, כי אחד מפקודיו עבר עבירה שאפשר לשופטו עליה בבית דין צבאי או חייל אחר שנקבע לכך על-פי פקודות הצבא, היודע או שיש לו יסוד להניח כי חייל אחר עבר עבירה כאמור, יערוך תלונה או יורה על עריכת תלונה בשל העבירה, יחתום עליה ויביאנה לפני קצין שיפוט, הכל כפי שנקבע בפקודות הצבא.
(חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו ? 1955, סעיף 225)
35. לשון חוק סדר הדין הפלילי היא חד-משמעית בעניין החובה לחקור. לשון חוק השיפוט הצבאי היא ברורה בעניין החובה להגיש תלונה. אין כל אפשרות להתחמק מהחובה הזו:
"הגיעה למשטרה "ידיעה" בדבר ביצועה של עבירה שלא בדרך של "תלונה" כאמור ? גם אז חייבת המשטרה לפתוח בחקירה מיוזמתה"
(י. קדמי, על סדר הדין בפלילי (2003, כרך ראשון) עמ' 546)
36. המקרים היחידים בהם נקבע כי ניתן לסגור תיק ללא חקירה, הם מקרים בהם האירוע אינו מעלה כלל שאלות ראייתיות כלשהן. כך היה כשהחליט היועמ"ש שלא להגיש כתב-אישום כנגד הרב עובדיה יוסף בגין התבטאות שיוחסו לו (בג"צ 3087/99 התנועה לאיכות השלטון נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', תקדין עליון 2000 (1) 624). שם לא היה כל קושי לייחס את הדברים לרב יוסף שכן הם שודרו בטלויזיה, ועל-כן לא היה כל צורך בפתיחה בחקירה אם עמדתו המשפטית של היועץ היתה כי אין מקום להעמידו לדין.
37. במקרה שלפנינו יש הצדקה לפתוח בחקירה פלילית. רצף האירועים שהובילו לפקודה, החומר המודיעיני שעמד בפני מקבלי ההחלטות האופן שבו התייחסו המשיבים 3-6 לאפשרות של תרחיש מהסוג שבסופו של דבר התרחש, כל אלו יכריעו האם נעברה עבירה של רצח, הריגה או "רק" גרם מוות ברשלנות. האם היסוד הנפשי של המעורבים היה מסוג כוונה, אדישות או קלות דעת.
38. אין ולא יכולה להיות מחלוקת שהאירוע הוא חמור ויש עניין ציבורי גדול מאוד לחוקרו עד תום. ועד שלא תתקיים חקירה ראויה לא יכולים המשיבים 1-2 להתחבא מאחורי טענת "היעדר ראיות מספיקות" ולסגור את התיק.
39. ולא נכחד שגם הרצון להשאיר את מלאכת החקירה וההעמדה לדין (במידה וימצאו ראיות) בתחומי מדינת ישראל, מנחה את העותרים. בית המשפט הגבוה לצדק הינו התחנה האחרונה של רכבת אכיפת החוק לפני שהיא יוצאת את גבולות הארץ ונמצאנו מעניקים לאומות העולם את ההצדקה לקיים הליכים פליליים בתחומם בגין עבירות על משפט העמים.
40. מדינת ישראל, כך סבורים העותרים כולם, אינה זקוקה לתנא דמסייע מחוץ לגבולותיה כדי לשמור על שלטון החוק ולהעמיד לדין ולחקור עבירות המבוצעות בשמה. העותרים מקווים כי מערכת המשפט שלנו ורשויות שלטון החוק שלנו מסוגלות לחקור גם מי שמהווה בשר מבשרה של המדינה. ואת זאת אנו מבקשים.
לאור האמור מתבקש בית המשפט הנכבד להוציא מלפניו צו על-תנאי כמבוקש בראשית כתב העתירה ולאחר דיון להופכו למוחלט.
מיכאל ספרד, עו"ד אביגדור פלדמן, עו"ד
ב"כ העותרים
|
|
|
|
|
