יש גבול

22.7.02 סמוך לחצות הלילה הטיל מטוס קרב פצצה יחידה במשקל טון על בית בעזה.

התוצאות : 15 הרוגים וכ – 150 פצועים רובם בבתים הסמוכים לבית שהופצץ.

היעד היה סלאח שחאדה, בכיר הזרוע הצבאית של חמאס בעזה. הוא נהרג עם אשתו ובתו בת ה – 14 ועם שומר ראשו. יתר ההרוגים והפצועים היו אזרחים שגרו בבתים הסמוכים בשכונת המגורים שהצפיפות בה מהגבוהות בעולם.

ביום ו' 26.7.02 ארבעה ימים לאחר ההפצצה, פרסמה תנועת "יש גבול" מודעת רבע עמוד בעתון "הארץ". במודעה הכריזה התנועה שתעשה הכל כדי שהאחראים על המעשה הזה וכל מי שהיה שותף לו יובאו לדין.

בספטמבר 2003 הוגשה עתירה באמצעות עורכי הדין אביגדור פלדמן ומיכאל ספרד, בשם העותרים: יואב הס ותנועת "יש גבול", בדרישה לפתוח בחקירה פלילית שתברר מי היו האחראים להפצצת המקום ולפגיעה כה קשה באזרחים.

העתירה בשלב הראשון חוברה ע"י השופטים עם עתירת החיסולים שהוגשה מספר חודשים קדם לכן ע"י הוועד הציבורי נגדעינויים בישראל. בדרך זו התחמקו שופטי בג"ץ מלדון בפרשת שחאדה במשך כארבע שנים.

משניתן פסק דין בסוף 2006 ע"י השופט אהרון ברק הופרד בג"ץ שחאדה מבג"ץ החיסולים והפסיקה ניתנה אך ורק לגבי השאלה הכללית של החיסולים. בג"ץ שחאדה הונח שוב על המדף והעלה אבק.

שוב נאלץ יוזם העתירה, יואב הס, לנקוט בהליך מיוחד. הוא אסף עוד 210 עותרים והגיש כשאינו מיוצג ע"י אף עורך דין, עתירה, שכל כולה דרישה, לתת פסק דין בעתירה שהוגשה למעלה מ – 3 שנים קודם לכן.

בין 211 העותרים היו זוכי פרס נובל מהעולם הגדול, זוכי פרס ישראל, שרים לשעבר, אנשי ציבור, סופרים ומשוררים, פרופסורים ואני אקדמיה ואזרחים מהשורה.

העתירה נדחתה על הסף.

טעת השופטת ברלינר הייתה שכבר ניתן פס"ד בעתירה זו. אלא שפסק הדין ניתן בעתירת החיסולים ולא בעתירת שחאדה. לא ברור עד היום, האם השופטת ברלינר עשתה זאת בכוונת מכוון, או שטעתה בגלל רשלנות… העותר כתב מכתב חריף אל נשיאת הית המשפט העליון השופטת דורית בייניש, בדרישה לתקן את הטעות המבישה של השופטת ברלינר.

תוך ימים ספורים התקבלה דחיה נוספת של עתירת 211 העותרים, שוב על הסף, והפעם בטיעון שהשופט לוי במסגרת הליך אחר קבע, שהעתירה תישמע במועד, לפי הלו"ז הרגיל של בית המשפט העליון.

שוב המתנה של כחצי שנה וסוף סוף התקיים דיון בעתירה. עו"ד פלדמן דרש שתוקם וועדת חקירה ואף טען שאם לא תוקם וועדה הנושא יגיע לערכאה שיפוטית אוניברסלית מחוץ למדינת ישראל דבר שבוודאי לא רצו למדינה בלשון המעטה.

השופטת בייניש פנתה אל נציג המדינה עו"ד שי ניצן ושאלה אותו האם יסכים להקמת וועדת בדיקה בנושא? הפרקליט הוותיק כמעט נפל מכסאו,השאלה ירדה עליו כרעם ביום בהיר ומרוב הפתעה, הוא החל לגמגם שהוא צריך להתייעץ עם הממונים עליו.

השופטים נתנו לניצן אורכה קצרה כדי לענות… לפני תום הארכה נכנסה הפגרה והעניין שוב נמשך ונמשך… והנה הפתעה: אולמרט רוה"מ דאז החליט להקים וועדת בדיקה ומינה את צבי ענבר לעמוד בראשה. אליו צורפו יצחק דר בכיר לשעבר בשב"כ ויצחק איתן, אלוף פיקוד המרכז לשעבר.

הוועדה פעלה חודשים רבים ואז נפטר ממחלה יו"ר הוועדה צבי ענבר. הוועדה שותקה למשך חודשים ארוכים ורק משפנו עורכי הדין של התנועה אל הפרקליט שי ניצן ושאלו מדוע הוועדה אינה מפרסמת את ממצאיה, מונתה לפתע ליו"ר הוועדה שופטת בית המשפט העליון בדימוס, טובה שטרסברג כהן. מאז הקמת הוועדה חלפו למעלה מ – 3 שנים. מאז מונתה היו"ר החדשה חלפו חודשים רבים. תוצאות עדיין אין.

למותר לציין שמיד אחרי הקמת הועדה, למרות שאין בידי הוועדה סמכויות חקירה, אלא סמכויות בדיקה בלבד וההבדל משמעותי ביותר, הרי שהזדרזה השופטת בייניש והודיעה על דחיית העתירה, מאחר והנושא בבדיקת הוועדה ואי לכך אין צורך בעתירה.

לשאלתו של עו"ד פלדמן מה יהיה, אם הוועדה לא תגיע למסקנות באופן רציני נענה, שדלתות בית המשפט יהיו אז פתוחות בפני העותרים… דומה, שאין לעותרים ברירה אלא לשוב ולהתדפק על אותן דלתות, שלכאורה פתוחות בפניהם, אך בפועל אין שום תוצאה מהדפיקה עליהן וכבר עברו למעלה מ – 7 שנים. האם אלו 7 השנים הרעות?